גולדברג סונקין לוכדת בגבולות ציוריה מקטעים של דמויות, טפח ממכלול שלם. היא מאפשרת הצצות – פעם למבט, פעם לפלח גוף, פעם למתח שבו מוחזק הגוף, ולעתים דווקא לרפיון החופשי והמשוחרר שלו. יצירותיה נעות על הספקטרום המגדרי ומבטאות את כמיהתה לייצר עולם ויזואלי של עמימות, של מקטעים וניגודים. ציורי השמן נפרשים במימדיהם המרשימים אך המצנזרים. מימדים אלו אינם שואפים לחשוף, לפענח או להגדיר את הדימויים, ולכן מזמינים את הצופות לשהות בהתבוננות מחודשת.
במרכז עשייתה של גולדברג סונקין ניצבת פעולת השיטוט. היא אינה יוצאת למרחב הציבורי עם מטרה ברורה, אך שוב ושוב היא נמשכת, באופן בלתי מוסבר, אל דמויות שחורגות מהבינאריות המוכרת של המגדר. פלואידיות וזהות משתנים אלו מהדהדים בעבודות, ומהם נוצרת שפתן הוויזואלית. האמנית פונה אל הדמויות ומבקשת לצלם אותן. מתוך צילומי האייפון הפשוטים היא בוחרת חלקי דימוי. בין הצילום לציור ובין הטקסטיל לסובייקט, משתקפת תנועה מתמדת של שאלות פתוחות. הזמן האיטי של הציור מנוגד לרגעיות של המפגש.
זו אינה רק פרקטיקה אמנותית, אלא גם מחווה של התבוננות עמוקה. האמנית מעניקה לדמויות האלו מקום, זמן, כבוד ומרחב להתקיים באופן שבו הן בחרו להיות. בדרכה השקטה, נושאת העשייה של גולדברג סונקין פן של אקטיביזם חברתי, בכך שהיא בוחרת להרחיב את גבולות הראייה וההכלה כביטוי נוסף של המורכבות האנושית. התערוכה מציעה שיטוט בין הגלוי למוסתר ובין הפורבוקטיבי למרומז, ופורשת מרחב של זהויות שמתמסרות לרגע ונשארות אניגמטיות ולא מפוענחות עד תום.
