נולדתי וגדלתי במושב ישע שבנגב המערבי ("עוטף עזה") וכיום אני מתגוררת ברמת השרון. בשבת הארורה אבדתי חברים רבים מהמושב ובעוטף. חברי הטוב ביותר, גיל אביטל ז"ל, חבר כיתת כוננות מושב ישע, נהרג בשעה הראשונה כשהגן בגופו על המושב . ואז הגיעו החדשות על עוד ועוד רבים שאני מכירה שנרצחו, נפצעו, נחטפו ונשרף ביתם …בני משפחתי וחבריי עזבו בתיהם כפליטים והיו מפוזרים כשנה (חלק עדיין) במלונות או בדירות חליפיות בארץ, והימים עוברים ואין נחמה. מאז השבת הארורה, האזור והבית בו גדלתי, נוף ילדותי ונערותי… שינה את פניו לעד.. ואני, נשאבתי כולי בתמיכה במשפחתי ובחברים פגועים ומפונים מהעוטף.
בשבועות הראשונים למלחמה, הזעזוע הראשוני והאבל הביא אותי לצייר איורים קשים שלא אופייניים לסגנון האופטימי שלי. איורים שהמחישו את עומק הכאב והזעזוע שלי אישית ושלנו קולקטיבית, בני העוטף. זר לא יבין. ואז התחלתי לייצור איורים שמנסים למצוא גם את הטוב בתקופה הזו. סגנון הציור של "מנדלות" וחזרתיות היה חלק מתהליך של ריפוי עבורי. החזרתיות שבצביעה משך שעות הינה מדיטטיבית ועוזרת לעבד את הטרואמה.
על העבודות:
- עדות של כלנית (נובמבר 2023) – מה יספרו לנו הכלניות, שספגו את דם הנרצחות והנרצחים והזוועות כשיפרחו בחורף 2024
- נרשם בחמנייה (נובמבר 2023) – תופת בסתיו, סוף עונת החמניות בעוטף.
- מגן דויד ורוד בדגל חיל הים (נובמבר 2023) – אינטרפרטציה של אמא של לוחם ימי.
- מרבד הילדים העטופים – המרבד מעופף בחלל או אולי בין טילים מעזה לבין ליירוטים של כיפת ברזל.
- מרבד הילדים העטופים – איור בעקבות חזרתם של הילדים מהשבי אחרי 54 יום המביע תקווה ועוצמה של האימהות המרחפות סביב הילדים ומגינות עליהם בגופן וברוחן.
- עוטף זה אצלי בשורשים (ינואר 2024) – האיור מתאר את הדרך הפסטורלית הביתה למושב שלי, מושב ישע, שבין קיבוץ מגן לקיבוץ כרם שלום על כביש 232. האיור עבורי הינו חלק מהדרך של כביש 232 לנחמה, החלמה ולשגשוג מחודש של הנגב המערבי. האיור מוקדש לחברי הטוב גיל אביטל ז"ל.
