אני ציירת. הציור כמדיום מושך אותי כשלעצמו, ברמה הגופנית/הרגשית, אך שוב ושוב מתברר לי שאיני יכולה לצלול לתוכו מבלי בה בעת לבחון אותו כתופעה חברתית וכלכלית, כחלקה משלי וגם כייצוג של מקומות שבהם מופעל כוח. בהסתכלות לאחור אפשר לומר שיש בעבודות שלי מתח [רצוי], בין מה שמיוצג לאופן הייצוג, בין האישי לפוליטי, בין מראה פתייני לתוכן "בעייתי", ועוד.