נועה תבורי רצתה להיות פסל קלאסי, בקשה להיות דוממת, כבדה ונייחת כמו פסל אבן. הניסיון שלה להתחפש לצללית של פסל, להנפיש את הדומם ולצאת למסעות בדמותו, הוא יותר מרעיון מבריק וביצוע מרתק; "סלע קיומה" התפתח להרהור מורכב, מלנכולי ומאתגר, גם עוקצני לא במעט, שעניינו חי ודומם, אמנות וחיים, מעין גרסה אישית לאובססיה של פיגמליון אל מול פסל דומם. תבורי 'ניתקה' את צלו של הפסל מגושיותו, עטתה אותו על גופה כקליפה שחורה ויצאה אל העולם לחפש לו מקום חדש. (הפרויקט המורכב שצומח ומסתעף סביב פסלה של חנה אורלוף "אם ובנה"- סמדר קרן)