רות דורית יעקבי ז"ל (1952-2015) היתה אמנית, ציירת ומשוררת, חיה ויצרה בערד. נולדה וגדלה במושב ארבל. מאז 1980 חיה ויצרה בעיר ערד שבנגב. סיימה לימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1978), לימודי אמנות בבית הספר לאמנות חזותית בבאר-שבע (1983). בין השנים 1984-1983 למדה במדרשה לאמנות, רמת–השרון, ובשנים2000-1995 למדה מחשבת ישראל ומיסטיקה יהודית באוניברסיטת בן–גוריון בנגב. מראשית דרכה באמנות זכתה יעקבי להכרה ביצירתה. לאורך שלושים שנה זכתה במגוון פרסים, מענקים ואותות הוקרה, בהם: קרן שרת (1981, 1986); פרס משרד החינוך (1988, 1996, 2004); פרס מפעל הפיס לאמנות (1996, 2004, 2008); פרס מטעם המועצה הקנדית לאמנות (1989, 1992, 1995, 1998); פרס קרן אמריקה-ישראל לאמנות (1992); פרס מישל קיקוין, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב (2010), ועוד. יעקובי הציגה מעבודותיה במוזיאונים מובילים בישראל ובעולם. תערוכות יחיד בארץ: במוזיאון ערד לאמנות (1980, 1994); במוזיאון ישראל בירושלים (1987); בגלריה העירונית של רחובות (1989); בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע (1989, 1996, 2000, 2004); במשכן לאמנות בעין חרוד (1989); במוזיאון לאמנות בהרצליה (1994); במוזיאון תל אביב לאמנות (1997), ועוד. תערוכות נוספות במוזיאונים ברחבי העולם: גרמניה; קנדה; דרום קוריאה; יפן; תאילנד; טייוואן; סין; סינגפור; ארצות-הברית, צ'ילה; אורוגוואי; מקסיקו; ארגנטינה; פרו ועוד. יעקבי היא הציירת הישראלית היחידה שהציגה עבודות בגלריה לאמנות של הוותיקן (2000). עולם היצירה של רות דורית יעקבי דחוס וטוטאלי. היצירות הן חפצים שמאניסטים, חפצי עוצמה ודבקות, תפילה וברכה, מערה מסתורית גנזך של תולדות ימי עולם. ביצירתה יש הזכרות אישית וקולקטיבית בכוחות הנשכחים והתעוררות לאני חדש והארה של אמת פנימית מתחדשת. האמנות משמשת כמדיום המקשר בין העולמות, ככלי לריפוי, כלי להגשמת גבורות הרוח, מעשה של חסד לאמן ולקהלו, כמו נביא העומד בשער ובמכחולו מסמן את העולמות ואת נתיבי החסד הריפוי והנחמה, לכל מי שבא ונכנס בשער. יצירתה של רות דורית יעקבי ז"ל אותנטית וייחודית בתפיסתה הכולית והטוטלית כאורח חיים וכחוויית קיום בעולם. היצירה על סף ניתוק ובידוד פיזי בלב המדבר, הניבה מעשה אמנותי יוצא דופן ומורכב בתכניו, בפרקטיקות העשייה שלו ובמגמותיו הטרנדסדנטיות, הרליגיוזיות והמיתיות. ככזה, הוא מהווה זרם מקורי וייחודי בתוך ההיסטוריה של האמנות הישראלית ובעל תרומת מכרעת לתרבות המקומית.