הציור של רתם רשף מתגבש מאירועים אקראיים למחצה, המהווים תוצר של יחסי שליטה ושחרור שלה מול הצבע ומול הבד. בתהליך העבודה שלה, רשף מצמצמת את המרחק ואת ההיררכיה בין האמנית הפעילה לבין מצע הציור, וזורעת בתוכו התרחשויות קטנות, המנווטות את אופיה של הקומפוזיציה הסופית והופכות במובן מסוים את הבד מסביל לפעיל, ממצע סטטי לשותף ביצירה.