״אנחנו מפסידים את היצירה של אמניות ואמנים שפועלים בפריפריה הגיאוגרפית ושעוסקים בנושאים שאינם מתיישרים בהכרח עם הטון השולט. הקול של דורית אולי נשמע במקומות שונים בעולם ובארץ אבל הוא תמיד קוטלג כמקרה בוחן ייחודי של אמנית, אמא, אשה בוגרת — ולא כאפשרות קבילה של עשייה. בעשורים האחרונים עולם האמנות נפתח לקולות אחרים, אבל עדיין מקבע את האחרות שלהם במקום לבחון מחדש את הקאנון"

​

מתוך ראיון עם נעמה ריבה על התערוכה של רות דורית יעקבי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית